הלכה: לִפְדּוֹת לוֹ בְסֶלַע לוֹקֵחַ לוֹ בְסֶלַע. אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר עֲקִיצָה. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מְפַק תְּלָתָה אִיסְתּוֹנַנְסִין וּמְפָרֵק עַל פִּימוֹן.
משנה: 30b כֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי מַנִּיחַ אֶת הַסֶּלַע עַל פִּי שְׁלֹשָׁה וְאוֹמֵר כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בְסֶלַע עַל מְנָת לְהוֹצִיא יְצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ וּמַנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת וְאוֹמֵר כָּל הַנִּקְלָט מִזֶּה מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵילּוּ. מִכָּךְ וּכָךְ סַלִּים בְּסֶלַע. וּבַשְּׁבִיעִית פּוֹדֵיהוּ בְשָׁוְויוֹ אִם הָיָה הַכֹּל מוּבְקָר אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה. הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִּׁיתוֹ בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁנִּיתַּן לוֹ בְמַתָּנָה. עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח שֶׁלְרְבִיעִית וְשֶׁלְשְׁבִיעִית הָיָה בִּיעוּר. כֵּיצַד הָיָה בִּיעוּר נוֹתְנִין תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לִבְעָלֶיהָ וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִבְעָלָיו וּמַעֲשֵׂר עָנִי לִבְעָלָיו. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וּבִיכּוּרִים מִתְבָּעֲרִים בְּכָל מָקוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַבִּיכּוּרִין נוֹתְנִין לַכֹּהֲנִים כִּתְרוּמָה. הַתַּבְשִׁיל בֵּית שַׁמַּי אוֹמֵר צָרִיךְ לְבָעֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הֲרֵי הוּא כִמְבוֹעָר. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵירוֹת בִּזְמַן הַזֶּה וְהִגִּיעָה שְׁנַת הַבִּיעוּר בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים צָרִיךְ לְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֶחָד שֶׁהֵן כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁהֵן פֵּירוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובה''א אחד שהן כסף ואחד שהן פירות. כלומר מה מועיל החילול בזמן הזה הלא בין שיהיו הפירות בעצמן בזמן הזה הדין הוא שירקבו כדתנינן לעיל בפ''ק ואם אין מקדש ירקבו ובין שיחללן על הכסף טעון הוא גניזה וא''כ למה לו לחלל בחנם:
מתני' בש''א צריך לחללן על הכסף. כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב וצרת הכסף בידך והאי הכסף מיותר הוא דהא כתיב ונתת בכסף ולא צריך למיכתב אלא וצרת בידך וגו' אלא למידרש דלפעמים וצרת הכסף בלבד בידך וכגון בזמן שאין בית המקדש ואינו יכול להעלות הפירות ולאכלן בירושלים וכן לא להעלות הכסף ולאכול בעדו שם לפי שהמעשר שני וכן נטע רבעי אינו נאכל אלא בפני הבית ואז וצרת הכסף בלבד שתחלל הפירות עליהן ויהיו בידך:
התבשיל. אם נשאר תבשיל של מעשר שני ושל נטע רבעי ב''ש אומרים צריך לבער אותו וב''ה אומרים הרי הוא כמבוער שאינו בעין ואינו ניכר וזהו ביעורו וכן היין והתבלין הרי הן כמבוער כדקאמר בגמרא:
ר''ש אומר הבכורים. אינן מתבערין מן העולם אלא נותנין אותן לכהנים כתרומה דתרומה קורהו רחמנא דכתיב ותרומת ידך ואמר מר אלו הן בכורים דכתיב בהו ולקח הכהן הטנא מידך ואין הלכה כר''ש:
ומעשר שני של ודאי אם נשאר אצלו או מעות פדייתו וכן אם נשאר אצלו נטע רבעי או מעות פדייתו שדינו כדין מעשר שני ונכלל בו וכן הבכורים שנשארו אצלו הרי הן מתבערין בכל מקום כלומר שמבער אותן מן העולם מכל וכל שמשליכן לים או שורפן:
ומעשר ראשון לבעליו. להלוי:
מתני' כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסל. של הפירות ובספר הדפוס כתוב הסלע וט''ס הוא:
על פי שלשה. שהן יודעין כמה שוה לפי שנטע רבעי אין דמיו ידועין שצריך לחשב ההוצאה ולפיכך הוא אומר כמה אדם רוצה לפדות כלומר ליקח לו בסלע על מנת להוציא היציאות של שכר השומרין והחמרין והפועלין מביתו וכפי שקוצבין את השער כך מניח הוא את המעות ואומר כל הנלקט מזה וכו':
ובשביעית. דליכא לא שומרים ולא פועלים פודה אותו בשויו:
ואם היה הכל מובקר. שהפקירו הבעלים נטע רבעי שלהן ובא אחד וזכה בו אין להזוכה אלא שכר לקיטה בלבד דבזה הוא דזכה אבל צריך הוא לנהוג בו דין רבעי שמעלה הפירות לירושלים או פודה אותו ומנכה שכר הלקיטה ומעלה את הדמים לירושלים:
בין שניתן לו במתנה. כגון שנתנו לו כשהוא בוסר ולא הגיע לעונת המעשרות דאי לאחר שנגמר אינו נקנה במתנה דממון גבוה הוא כמעשר שני:
גמ' לפדות לו בסלע. מפרש הש''ס היינו שמשערין ליקח לו בסלע דלפדות לאו דוקא הוא דהכא מיירי בפדיון עם תוספת החומש והבעלים בעצמן הן שפודין אותו אלא דמשערין בליקח לו בסלע:
אין לו אלא שכר לקיטה. ומפרש דלשון לקיטה לאו דוקא הוא דנטע רבעי בפירות האילן הוא ולקיטה דיליה היינו עקיצה שעוקץ הפירות מן האילן:
מפיק תלתא איסתוננסין. מלשון איסתניס הוא שהן רגילין באכילת פירות ובקיאין בשומתן והיה ר' הושעיה מוציא שלשה מהן שישומו ופודה על פיהן וקמ''ל שצריך שלשה בקיאין כדפרישית במתני':
מתני' ערב י''ט של פסח וכו'. בנוסחת המשניות כתוב ערב י''ט הראשון של פסח אבל בסיפרי אינו כן דדריש מהמקרא כי תכלה לעשר רגל שכלו בו מעשרות הוי אומר זה פסח מכאן אמרו עי''ט של פסח האחרון של רביעית ושל שביעית היה ביעור כלומר שכל המעשרות של פירות שנת שלישית כלין בפסח של שנת הרביעית שעד שמגיע הפסח בודאי כבר היה מפריש לכל המעשרות של שנה שעברה וכן של שנה ששית הן כלין עד פסח של שביעית ולפי שהוידוי היה במנחה בי''ט האחרון כדאמר בגמרא לקמן בפרקין ואין וידוי אלא לאחר הביעור שהרי הוא אומר בערתי הקדש לפיכך היה הביעור מקודם לו לכל היותר מאוחר והוא בעי''ט האחרון ולמחרתו במנחה היו מתודין ולקמן מפרש טעמא למה לא היו עושין כך בי''ט הראשון:
נותנין תרומה ותרומת מעשר. אם נשאר אצלו נותנין לבעליה והוא הכהן:
ומעשר עני לבעליו. לעניים:
הפודה נטע רבעי שלו. ופודה לעצמו מוסיף וכו' לפי שדינו כדין מעשר שני:
כְּתִיב מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעֲשַׂר תְּבוּאָֽתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֵיךָ יָכוֹל פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ אַתְּ חַייָב לְהוֹצִיא אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת וּלְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר עָנִי. תַּלְמוּד לוֹמַר מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְלא אַחַת לְשֶׁבַע. אֶלָּא בִשְׁלִישִׁית וּבִשְׁבִעִית שְׁנֵי פְעָמִים בַּשָּׁבוּעַ. אוֹ קוֹרֵא אֲנִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה יָכוֹל כֵּיוָן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אַתְּ חַייָב לְבָעֵר אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת וּלְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר עָנִי תַּלְמוּד לוֹמַר מִקְצֵה שָׁלֹשׁ. אֵין מִקְצֵה אֶלָּא בְסוֹף שָׁנָה אַתְּ מְבָעֵר. וְאֵין אַתְּ מְבָעֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִי בְסוֹף שָׁנָה יָכוֹל כֵּיוָן בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל רְבִיעִית אַתְּ חַייָב לְבָעֵר אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת וּלְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר עָנִי תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל תְּבוּאָֽתְךָ כְּשֶׁתְּכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל הַפֵּירוֹת. אִי כְּשֶׁתְּכַלֶּה לַעְשֵׂר כָּל הַפֵּירוֹת יָכוֹל אֲפִילוּ בַחֲנוּכָּה. נֶאֱמַר כָּאן מִקְצֵה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת. מַה מִקֵּץ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּמוֹעֵד אַף כָּאן בְּמוֹעֵד. אִי מַה מִקֵּץ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּחַג הַסּוּכּוֹת אַף כָּאן בְּחַג הַסּוּכּוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָֽתְךָ. אֵימָתַי הוּא מְכַלֶּה לְעַשֵּׂר אֶת כָּל הַפֵּירוֹת בְּפֶסַח שֶׁלָּרְבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אימתי הוא מכלה. את כל המעשרות של שנה שעברה הוי אומר זה פסח של רביעית:
ונאמר להלן. בפרשת הקהל:
יכול אפי' בחנוכה. של שנת רביעית דמסתמא כלו המעשרות:
אי בסוף שנה. יכול מכיון שכלתה שנת השלישית והגיע ר''ה של רביעית יהיה הביעור ת''ל כי תכלה וכו':
או קורא אני ראש השנה יכול וכו'. כלומר יכול מכיון שהגיע ר''ה של שלישית יהיה הביעור:
גמ' כתי' מקצה שלש שנים וגו'. יכול פעם אחת בשבוע יכול אימתי שירצה בשני שבוע ת''ל מקצה שלש שנים וכו' וכל אלו ברייתות הן בספרי מקצתן בפ' ראה ומקצתן בפ' כי תבא:
בַּשָּׁנָה הַהִיא אַתְּ זָקוּק לְבַעֲרוֹ וְאֵין אַתְּ זָקוּק לְבַעֲרוֹ בִּשְׁאָר כָּל הַשָּׁנִים. בַּשָּׁנָה חַהִיא אַתְּ זָקוּק לְבָעֵר. אֵין אַתְּ זָקוּק לְבָעֵר יָרָק שֶׁיָּצָא מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד הַפֶּסַח. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְוַדֶּה בָּרְבִיעִית אֶלָּא בַחֲמִישִׁית. אָמַר רִבִּי הִילָא שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב וִודּוּי בָּרְבִיעִית אֶלָּא בַחֲמִישִׁית. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן עָבַר וְנִתְוַודֶּה. עַל דַּעְתֵּיהוֹן דַּחֲבֵרַיָּא פָּסוּל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה נפק מן ביניהון. בין חברייא לר' הילא עבר ונתודה ברביעית איכא בינייהו דלדעתיהון דחברייא פסול הוא הוידוי ברביעית ולר' הילא כשר הוא אלא שאינו מעכב ברביעית:
אמר ר' הילא שאינו מעכב ודאי. כלומר וודויו ברביעית אלא בחמישית:
חברייא אמרי. דבשנה ההיא מיעוט על הווידוי באותה שנה כלומר בשנה ההיא אתה מבערו ואינו מתודה ברביעית אלא בחמישית:
בשנה ההיא וכו'. אבל לא בשאר השנים של שני שבוע וכן דרשינן בשנה ההיא ממה שנשאר משנת השלישית את זקוק לבערו ואין אתה זקוק לבער הירק שיצא מר''ה של רביעית עד הפסח:
רִבִּי יַנַּאי מְפַקֵּד לִקְרִיבוֹי כַּד תְּהֵיוִייָן חַכְרָן אֲרָע לָא תַחְכְּרוּן אֶלָּא מִן דְּחֵילוֹנַייָא. וְאַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה מוֹדֶה שֶׁאֵין מוֹצִיאִין שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. מַה טַעֲמָא כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵּאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֙י מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִמַּכָּרֵי כְהוּנָה וּלְוִייָה. וְאַתְיָא כַּיי דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִן הַגּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואתייא כהאי דאמר ר''א וכו'. דמדייק ג''כ מאת בני ישראל בדוקא ואין אתה מוציא מן הגוי שיש לו שדה בא''י:
ואע''ג דאת אמר וכו'. אלעיל הוא דמהדר דאף למ''ד שאין נותנין מעשר לכהונה מודה הוא שאין מוציאין מעשר שלו מידו ללוים מ''ט דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל וגו' מאת בני ישראל אתה מוציא ואין אתה מוציא ממכירי כהונה ולוייה כלו' ממה שהוא מסור בידם וכמכור להם:
כד תהיוויין חכרן ארעא. כשאתם רוצים לקבל שדה בחכירות לא תהיו חוכרין אלא מן הזרים שאם תחכירו מהכהנים הלויים אפשר שלא תתנו חלקם בשלימות ונמצא נהנים אתם ממנת הכהנים והלוים. תרגום זר חילוני:
רִבִּי יוֹנָה יְהַב מַעְשְׂרוֹי לְרִבִּי אָחָא בַּר עוּלָּא לֹא מִשׁוּם דַּהֲוָה כֹהֵן אֶלָּא מִשׁוּם דַּהֲוָה לָעֵי בְּאוֹרַיתָא. מַה טָעֲמָא וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלֵם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת י֙י. רִבִּי הוּנָא לָא נְסַב מַעֲשֵׂר רִבִּי אָחָא לָא נְסַב מַעֲשֵׂר. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא הוֹרֵי עַל גַּרְמֵיהּ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ בְּגִין דְּלָא מֵיסַב מַעֲשֵׂר. שָׁאַל בַּר נַשׁ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שָׁאַל לְרִבִּי יוֹנָתָן מַהוּ דִּנְסַב. אָמַר לֹו סַב וּמַה דְנָפַל לְשִׁבְטָךְ נָפַל לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאל ב''נ לר' שמואל בר נחמן. אדם א' שאל לר' שמואל שהיה כהן אם יטול מעשר שנותנין לו והלך ר' שמואל ושאל לר' יונתן והשיב לו טול לפי מה שנפל לשבטך נפל גם לך:
ר' הונא. שהיה כהן וכן ר' אחא לא נטלו המעשר של הלוים. א''נ לא רצו ליהנות ממנת הלוים אע''פ שהיו יגיעים בתורה ור' חייא בר בא הורה והחמיר על עצמו שלא ליטול ומחמת שהפצירו בו הלך מא''י לח''ל ששם אינו נוהג מעשרות וכדי שלא יטול המעשר:
ויאמר לעם ליושבי ירושלים וגו'. פסוק הוא בד''ה גבי יחזקיהו שצוה לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' מכאן שנותנין מנות אלו להיגיעים בתורת ה' ומחזיקין אותה:
רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר גִּידוּל וְרִבִּי אָחָא הֲווֹן יְתִיבִין אָֽמְרוּן וְהָא כְתִיב וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן אַהֲרוֹן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם לִיתֵּן לוֹ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְהָֽכְתִיב וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת הַמַּעֲשֵׂר. רִבִּי חוּנָא וַחֲבֵרַייָא חַד מִינְהוֹן אָמַר לִבְנֵי לֵוִי מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלִבְנֵי אֶלָּא מִכָּן שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. וְחָרָנָא אָמַר אֲפִילוּ לֵית כְּתִיב אֶלָּא לִבְנֵי נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. אִילּוּ מָאן דְּאָמַר פַּלָּן בְּרִי יְסַב מִקָּמַת פַּלָּן וּשְׁאָר נְכָסַיי יִרְשׁוּ בָנַיי דִּילְמָא לָא נְסַב עִמְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחרנה אמר. דלא צריכין לדרש הזה דאפי' אי לית הוה כתוב אלא לבני לוי שפיר ג''כ שמעינן דנותנין מעשר לכהונה דהרי אלו מי שאמר פלוני בני יטול מקמת פלן כך וכך מנכסי שהוא כך וכך ושאר נכסים שלי ירשו בני דילמא לא נסיב עמהון בתמיה וכי בשביל שנתן לו איזה דבר בפני עצמו לא יירש חלקו עם אחיו בשאר כל הנכסים וכך הוא הדבר הזה וכי בשביל שנתן ה' מתנות כהונה לאהרן דבר מיוחד בפני עצמו לא יטול חלקו מן המעשר הלוים הלא גם הוא לוי כמוהם:
לבני לוי. כתוב הוא אחר שאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך ונחלתך וגו' ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו' לבני לוי מיבעי ליה ומה ת''ל ולבני לוי משמע שמוסיף על ענין הראשון שנתן ה' כ''ד מתנות כהונה לאהרן ולבני לוי וגו' אלא מכאן שנותנין מעשר לכהונה וה''ק ומה שנתתי לבני לוי יש לך ג''כ חלק עמהם:
הווין יתיבון אמרין והיה קשה להם על הא דאמר ר''א אין מוציאין מעשר לכהונה והא כתיב בנחמיה י' אחר שדיבר בענין תרומות ומעשרות אמר והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים אלמא אחר שקנס עזרא את הלוים יש להכהן חלק עמהם במעשר ראשון ומשני דליתן לו תרומת מעשר ממעשר הלוים הוא דקאמר ולא לכל המעשר והדרי ומקשי ומי מצית אמרת הכי והכתיב אח''כ באותו הכתוב והלוים יעלו את מעשר המעשר לבית אלהינו אל הלשכות וא''כ הלא כבר נאמר לתרומת מעשר בפ''ע:
31a בַּשָּׁנָה הַהִיא אַתְּ מוֹצִיאוֹ מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר וְאֵין אַתְּ מוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר כָּל הַשָּׁנִים מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא בַּשָּׁנָה הַהִיא אַתְּ מוֹצִיאוֹ מִמְּקוֹם טוּמְאָה לִמְקוֹם טָהֳרָה. וְאֵין אַתְּ מוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר כָּל הַשָּׁנִים מִמְּקוֹם טוּמְאָה לִמְקוֹם טָהֳרָה. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּמָאן דְּאָמַר אֵין מוֹצִיאִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בִּיקְשׁוּ לְהִימָּנוֹת שֶׁלֹֹּא לִיתֵּן מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. אָּֽמְרִין מָאן יֵיעוֹל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּהוּא מְסַיּיֵעַ לְלִיוָאֵי. עָאֵל וְסִייֵעַ לְכֹהֲנֵי אָמַר בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ הַכֹּהֲנִים לְוִייִם וְזֶה אֶחָד מֵהֶן וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ביקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה לפי שעזרא קנס את הלוים בשביל שלא עלו עמו ונתן המעשר ראשון לכהנים ובימי ריב''ל בקשו להמנות ולבטל אותה התקנה אלא ליתן ללוים כמו שכתוב בתורה ואמרו מי יכנס לבה''מ ריב''ל שהוא לוי ומסייע ללוים ונכנס ריב''ל ועשה בהפך שסייע לכהניס ואמר בכ''ד מקומות מצינו שהכהנים נקראו לוים וזה א' מהן והכהני הלוים בני צדוק וא''כ כשנותנין המעשר ראשון לכהן יוצא הוא למ''ש בתורה:
בשנה ההיא. השתא הדר לברייתא דספרי והגי' היתה לפניהם בשנה ההיא את מוציאו מן הטמא אל הטהור כלומר שאת מוציא אף המעשר ראשון מן הלוי שאינו מחזיק עצמו בטהרה כל כך ואתה נותנו אל הכהן שהוא טהור שצריך להחזיק עצמו בטהרה מפני התרומה אבל שאר כל השנים אין אתה מוציא המעשר ראשון מן הלוי להכהן ור''א ס''ל דלעולם אין נותנין מעשר ראשון לכהן אלא ללוי כדלקמן והלכך קאמר כיני מתניתא כן צריך לשנות בהברייתא בשנה ההיא את מוציא ממקום הטומאה וכו' וכך היא הגי' בברייתא דספרי בספרים שלפנינו וכלומר דדריש מדכתיב תוציא את כל מעשר מלמד שאם היה במקום טומאה ואפשר שיטמא המעשר צריך אתה להוציאו אל מקום הטהרה ובשנה ההיא מיעוט הוא לשאר השנים שאין אתה זקוק להוציאו אל מקום טהרה אבל לא דרשינן שיוציאו בשנה ההיא מהלוי לכהן והיינו דקאמר אתייא דר''א כמ''ד אין מוציאין מעשר מהלוי לכהונה פלוגתא הוא לקמן ומביא הש''ס להפלוגתא בכמה מקומות בפ''י דיבמות ובפ''ז דסוטה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source